« אה שוב את הנקודה הקטנה הזו. זה כאן. זה הבית שלנו. זה אנחנו. עליו כל אלה שאתה אוהב, כל מה שאתה יודע, כל מה ששמעת עליהם, כל בני האדם שחיים אי פעם. כל סכומי השמחה והסבל שלנו, אלפי דתות עם הרשעות מובטחות, אידיאולוגיות ותורות כלכליות, כל הציידים והלקטים, כל הגיבורים וכל הפחדנים, כולם יוצרים ומשמידים של תרבויות, הכל מלכים וכל האיכרים, כל זוגות צעירים מאוהבים, כל אבות ואמהות, כל ילדים מלאי תקווה, ממציאים וחוקרים, כולם מורים מוסריים, כל פוליטיקאים מושחתים, כולם "כוכבי על" ", כל" המדריכים העליונים ", כל הקדושים והחוטאים בתולדות המין שלנו גרו כאן, על גרגיר האבק הזה התלוי בקרן שמש. כדור הארץ הוא סצנה קטנטנה בזירה קוסמית עצומה. קחו למשל את נהרות הדם שנשפכו על ידי כל האלופים והקיסרים הללו, כך שהם, חדורים בניצחון ותהילה, יוכלו להפוך לאדונים זמניים בשבריר של נקודה. חשבו על האכזריות האינסופיות שהטילו תושבי פינת פיקסל זו על תושבים לא ברורים בפינה אחרת. איך הם נאבקים להסתדר, כמה מהר הם הורגים זה את זה, איך שנאתם נלהבת. עמדותינו, חשיבותנו המדומיינת שלנו, האשליה שיש לנו עמדה מיוחסת ביקום, נובעות בסימן שאלה בנקודת האור החיוורת הזו. כוכב הלכת שלנו הוא נקודה בודדה זעירה שעטפה הלילה הקוסמי הגדול. בחושך שלנו - בכל רחבות הידיים הזו - אין שום סימן שיעזור לבוא להציל אותנו מעצמנו. כדור הארץ הוא עד כה העולם היחיד הידוע שיש בו חיים. אין בשום מקום אחר, לפחות בעתיד הקרוב, היכן שהמין שלנו יכול לנדוד. בקר, כן. התיישב, עדיין לא. בין אם תרצו או לא, כרגע על כדור הארץ אנו נוקטים עמדה. נאמר כי אסטרונומיה מסיתה ענווה ומחזקת את האופי. אין אולי הדגמה טובה יותר של טירוף הרעיון האנושי מאשר הדימוי הרחוק הזה של עולמנו הזעיר. מבחינתי זה מדגיש את האחריות שלנו להתגורר יחד יותר באחווה, ולשמור ולהוקיר את הנקודה הכחולה בהירה, הבית היחיד שהכרנו. - קרל סגן, נקודה כחולה בהירה: חזון על העתיד האנושי בחלל, 1994 # planet #earth